פסק-דין בתיק ת"א 1122-05

התביעה, רקע כללי וטענות הצדדים

1.      לפניי תביעה לחיוב ערב לחוזה שכירות בשיעור ערבותו.

התביעה הוגשה במקור לסילוק יד ובעילה כספית נגד 3 ערבים לחוזה. לאחר פינוי המושכר תוקנה התביעה לתביעה כספית ולאחר ששניים מהערבים (נתבעים 3,4) פרעו ערבותם נותרה רק התביעה נגד הערב השלישי, מר מייק זיקרי/נתבע 2 (להלן: " זיקרי") וסכומה הוקטן והועמד על חלקו של נתבע 2 בסך 127,046 ש"ח נכון ליום 26/5/05.

2.      ביום 09/05/02 נחתם הסכם שכירות בין התובעים, בעלים של נכס ב... לבין חברה בשם דזם הדרכה בע"מ שבשליטת הנתבעים 2-4, לפיו הושכר הנכס לניהול עסק מספרות לנשים ומתן שרותי קוסמטיקה. הנתבעים 2-4 חתמו בשולי ההסכם על ערבות אישית בסך 55,555 $ כשכל אחד מהם חב עד 1/3 מהסכום לעיל.

3.      כבר בחודש אפריל 03 החלו לחזור המחאות של חברת דזם, בשל א.כ.מ ולאחר מכן הגבלת החשבון. זיקרי ביקש להחזיר לו שיקים אלו תמורת שיקים אחרים שייתן ברם גם השיקים החילופיים חוללו. נוצרה יתרת חוב של 60,000 ש"ח, וחוב זה סולק בסופו של דבר ע"י זיקרי בהמחאה אישית.

4.      לאחר סילוק החוב הקימו הנתבעים חברה חדשה בשם "שיזם". גם בחברה זו החזיק זיקרי ברוב המניות והיה המנהל. עבור דמי שכירות נמסרו לתובעים שקים של החברה מטעם בנק אוצר החייל, אך גם שקים אלה חוללו מחמת היעדר כיסוי. לאחר מו"מ ולבקשת חברת דזם וחברת מוריה 9 בע"מ/נתבעת 1, נחתמה ביום 10/08/04 תוספת להסכם העיקרי (להלן: " התוספת להסכם") (נספח ב' לתצהיר התובע) לפיה חברת מוריה נכנסת בנעלי דזם בכל הקשור להתחייבויות דזם לרבות הסדר ופריסת דמי השכירות שבפיגור שעמדו באותה עת על 185,307 ש"ח, לשיקים דחויים.

הנתבעים 2-4 ערבו למילוי התחייבויותיהן של חברת מוריה ודזם בכתב ערבות חדש כשכל אחד ערב ל -1/3 מהחובות.

5.      עוד לא יבשה הדיו על התוספת להסכם, החלו לחזור המחאותיה של חברת מוריה 9 בע"מ גם הם מהסיבה: א.כ.מ ולאחר מכן חשבון מוגבל.

6.      התביעה הוגשה במקור ביום 02/01/05 ובה נתבקש סילוק ידם של הנתבעים ותביעה כספית נגד החייבת/נתבעת 1 ונגד הערבים/נתבעים 2-4.

ביום 15/2/05 ניתן פסק דין לפינוי עד ליום 1/4/05.

7.      לטענת התובעים, יתרת חובה של חברת מוריה בע"מ נכון ליום הגשת התביעה עמד על 423,543 ש"ח בהפחתת 10,105 ש"ח אותם קיבלו התובעים בגין מכירת המיטלטלין של חברת מוריה בע"מ. בתביעה המקורית נטען כי בנוסף לחבות הנתבעים כערבים, מוטלת על זיקרי, אחריות אישית למלוא חובותיה של חברת מוריה מתוקף תפקידו כדירקטור ואשר כתוצאה ממחדליו, מצגי השווא והתרמית שלו נותרו התובעים בפני שוקת שבורה.

אחרי פינוי המושכר הגישו התובעים תביעה מתוקנת, מצומצמת לעילה הכספית.

8.      לימים, ולאחר הגשת התביעה המתוקנת, שילמו נתבעים 3,4 ע"פ הטענה, סך 100,000 ש"ח כל אחד. נגד שניהם נמחקה התביעה ונותרה התביעה נגד נתבע 2 שמיאן לשלם את ערבותו.

9.      התובעת זנחה את הטענות לאחריות אישית של זיקרי מתוקף פעולותיו כבעל מניות ומנהל בחברה, לאור העובדה ששני הנתבעים האחרים סלקו 2/3 מחובות החברה, ולכן נותר חוב של 1/3 מחוב החברה הנתבע מזיקרי מכוח ערבותו.

10.  התביעה נגד זיקרי הועמדה נכון ליום 26/5/05 ע"ס 127,046 ש"ח

11.  לטענת זיקרי, הנתבעת 1 נקלעה לקשיים כלכליים, אליהם הצטרפו סכסוכים פנימיים בינו לבין הנתבעים 3-4. לטענתו, התובעים חברו לאותם נתבעים ופתחו במסע נקמה נגדו. הם הביאו להתמוטטות הנתבעת 1 באמצעות סגירתה ונטישתה של המספרה, ורקמו מזימה להקים על הפלטפורמה הקיימת המוכנה מראש מספרה אחרת. התובעים סיכלו כל אפשרות להתאוששות המספרה בסרבם להכניס שותף חדש, והפטירו את הערבים/נתבעים 3-4 כך שסיכמו שחובם יעמוד על 85,000 ש"ח בלבד.

12.  זיקרי מכחיש כל סכום חוב נטען. לטענתו, עם חתימת התוספת להסכם הועבר לתובעים סך 25,000 ש"ח וכן נפרע שיק אחד ע"ס 20,038 ש"ח כך שהחוב של פיגורים עד חתימת התוספת להסכם עמד לכל היותר על 140,269 ש"ח וחלקו עמד בהתאמה על 1/3 דהיינו 46,756 ש"ח.

ביחס לסכום שאחרי חתימת התוספת טוען הנתבע 2 כי הואיל והתובעים שלחו הודעת ביטול (עקב אי תשלום- יש להדגיש) כי אז אין הנתבעים חבים דבר אחרי אותו ביטול ב-17/10/04 ולכן אחרי שניתנו המחאות בסך 105,700 ש"ח שלא נפרעו יש לקזז מהן את דמי השכירות מיום 17/10/04 בסך 46,800 באופן שיתרת החוב עומדת על 58,900 ש"ח והואיל ויתרת ערבותו מסתכמת ב1/3 דהיינו 19,633 ש"ח ובמצטבר ע"ס 66,388 ש"ח.

13.  זיקרי מוסיף וטוען כי גם ביחס לחוב אישי זה שלו, שלפי שיטתו עומד על 66,388 ש"ח, אף אותו הוא לא צריך לשלם מכוח טענת קיזוז הואיל והתובעים גרמו לו נזק בכך שלא אפשרו לו להכניס שותף, מימשו את המיטלטלין המעוקלים של הנתבעת 1 בעסקה סיבובית שלא משקפת ערך אמיתי של המיטלטלין ושאלו הושארו במושכר לצורך ניהול העסק החדש. לטענתו התובע פיזר הכפשות שתכליתן להזיק לו ולפגוע במוניטין של רשת המספרות של זיקרי (שכלל אינה צד לתביעה), ושלח אליו בריונים כדי להפחידו ולאלצו לשלם.